אבחנה בין שתי המסגרות העיקריות לטיפול בחולים בסוף החיים – הוספיס ובית חולים

תקציר העבודה:

עבודה זו בחנה את שתי המסגרות העיקריות לטיפול בחולים בסוף החיים – הוספיס ובית חולים. מהעבודה עולה כי תוכנית ההוספיס מקלה על סבלו של החולה, סבלם של בני משפחתו, ומכינה אותם לקראת האובדן הצפוי, וכן ניכר מהסקירה כי ההוספיס יכול לספק טיפול באיכות גבוהה. למרות הטבות אלה, חולים רבים בוחרים שלא להיכנס להוספיס, ומי שנכנס, בדרך כלל עושה זאת מאוחר מאוד במהלך מחלתו. מחסום התקשורת הגדול ביותר נובע מכך שרופאים בבתי החולים, לעתים קרובות, לא יודעים כיצד לדבר עם מטופלים באופן ישיר על הפרוגנוזה הירודה ואפשרויות הטיפול המוגבלות Casarett and Quill, 2007)). מחקר נוסף המחיש עד כמה הטיפול בחולים סופניים בבתי חולים הינו ירוד בהשוואה לטיפול בהוספיס – הן לחולים והן לבני משפחתם. המחקר העלה שכרבע מכלל החולים בבית החולים הסובלים מכאב או קוצר נשימה לא קיבל טיפול הולם, ורבע דיווח על חששות בקשר עם הרופא. יותר משליש מהנשאלים שטופלו על ידי סוכנות בריאות ביתית, בית אבות או בית חולים דיווחו על תמיכה רגשית לא מספקת בחולה, לעומת כחמישית ממקבלי שירותי ההוספיס בבית. מהעבודה עולה כי הקשר הראשוני בין החולה ובני משפחתו לבין צוות ההוספיס מאוד משמעותי, והינו מפחית חששות, מפזר ערפל סביב הבלתי ידוע ומאזן ציפיות הדדיות (רזניצקי, שנור, 2005). העבודה מראה כי אין מספיק יחידות הוספיס ושיטת ההפניה להוספיס וההמלצה לבחור בפיתרון זו אינה נגישה דיה, מה שיוצר במקרים רבים קושי בבחירת הפיתרון המיטבי. כמו כן רופאים רבים בבית החולים אנים מתקשרים באופן חופשי וישיר עם החולים הסופניים, דבר שמונע מהם לעמוד על מצבם הרפואי לאשורו. מהעבודה עולה כי יש צורך בהגדלת מסגרת ההוספיס וכן עולה הצורך לשנות את הנהלים וליצור מסגרת מיוחדת של בעלי מקצוע שתכווין את החולים המתאימים למסגרת ההוספיס. מגבלות המחקר טמונות בכך שהמחקר הינו עיוני בלבד ונסמך על מאמרים מדעיים. ניתן לאושש את המחקר באמצעות מחקר איכותני שיכלול ריאיונות עם הקשישים ובני משפחתם. תקציר גוף העבודה א. זקנה ותופעות חברתיות ב. חוק החולה נוטה למות וטיפול תומך ג. טיפול בחולים בסוף החיים – בית חולים ד. טיפול פליאטיבי לחולים סופניים חשיבות העבודה מטרות העבודה סיכום מסקנות המלצות מגבלות רשימת מקורות